המרחב שנוצר כשהמטופל והמטפל נוכחים זה לזה מעבר למילים

“קשר טיפולי אמיתי נבנה לא רק מתוך המילים – אלא מהמרחב שנוצר כשהמטפל והמטופל נוכחים זה לזה מעבר למילים.”

האוטיזם עבורי הוא לא רק תחום מקצועי – הוא מסע חיים אישי.
שמי קרן רוזנבאום, מפתחת גישת הפלייגראונד, עוסקת בעבודה טיפולית וחינוכית עם משפחות, מטפלים וקהילות כבר למעלה מעשור. 

אז מה באמת מחולל שינוי עמוק בטיפול?
האם אלו הכלים והטכניקות? האם זו השיטה?
או שיש משהו עדין יותר, חי ונושם – הקשר עצמו – שהוא המרחב שבו נולד הריפוי?

תקשורת ≠ קשר כמה קל להתבלבל ביניהם.
לתקשר – זה להחליף מילים, לנהל שיחה. אבל להיות בקשר? זה אחר לגמרי.
קשר אמיתי לא מתחיל ממילים, אלא מהנכונות להיות נוכח ברגע, גם כשהוא מבולגן, שקט מדי או טעון רגשית. הוא מתרחש בגוף, בנשימה, במבט, ברגעים שבהם שני אנשים מאזינים זה לזה מעבר למה שנאמר.
זה דורש מאיתנו משהו מעבר לטכניקה: את היכולת לשהות, להרגיש, להחזיק, להגיב בזרימה עם מה שקורה כאן ועכשיו.

ומה אומרים המחקרים?
מטא-אנליזה של Flückiger ועמיתיו (2018), שבחנה 295 מחקרים לאורך 40 שנה, מצאה שאיכות הברית הטיפולית היא מנבא משמעותי להצלחת טיפול (r = .278, p < .0001).
הקשר חזק יותר מהשיטה או הכלים שנבחרו.
זה נכון גם בטיפולים מקוונים – שם הנוכחות מאתגרת עוד יותר. 🔗 לקריאת המאמר
ובמאמר נוסף מ-2021, המראה שגם בטיפולים שונים, הברית הטיפולית היא אחד המנבאים המשמעותיים ביותר להצלחת הטיפול. 🔗 לקריאת המאמר

אז למה זה כל כך קשה?
* עומס ושחיקה:
כשעובדים עם מטופלים רבים בתנאים מורכבים, קל להתכנס ל”עמדת המומחה” ששומרת מרחק. 
* הכשרה שממוקדת בשיטות:
מדגישה גבולות, אבל לעיתים שוכחת ללמד איך להיות נוכח באמת. 
* פחד מהתערבבות רגשית:
גורם למטפלים להתרחק מהחיבור, במקום להחזיק גם גבול וגם קרבה.

 נוכחות- המקום שבו נולד שינוי נוכחות היא מצב של "להיות עם":
* להיות עם כאב מבלי להיבהל.
* להיות עם שקט מבלי למהר למלא אותו.
* להיות עם הלא נודע מבלי לאבד את עצמך.

במרחב הזה המטופל מגלה שהעולם הפנימי שלו לא מאיים, כי מישהו אחר נמצא שם יחד איתו.

גישת הפלייגראונד:
הרבה יותר מכלי טיפולי בפלייגראונד נוכחות היא לא תכונה מולדת, היא שריר שניתן לאמן. זו גישה שמביאה משחקיות פנימית (פלייפולנס), זרימה והקשבה רב-חושית לכל מרחב של עבודה עם אנשים עם קושי תקשורתי, ומביאה איתה את הפוטנציאל להעשיר שיטות וגישות רבות שפעמים רבות מגיעות למבוי סתום, בכך שהיא משנה את נקודת המבט על מהות הקשר והמפגש הטיפולי.

באמצעות Mini-Playgrounds (תרגולים חווייתיים), המטפל לומד: להקשיב ברב-חושיות (גם למה שלא נאמר), לזרום עם הרגע, להתכוונן למיקרו-אותות, לפתח משחקיות פנימית שמחזירה למפגש את החיות והיצירתיות.

כך נוצר מרחב ההצטרפות. מרחב חי שבו המטפל והמטופל שותפים ליצירה של קשר ותנועה קדימה. הוא לוקח את המרחב הפוטנציאלי של ויניקוט והופך אותו לפרקטיקה חיה, שבה יצירתיות, משחקיות וצמיחה רגשית קורות בזמן אמת.

טיפול עם נוכחות מביא ל:
* שינוי – כי המטופל מרגיש בטוח לבחון דפוסים ישנים.
* צמיחה – כי המרחב מאפשר משחק ויצירה. 
* רווחה – כי יש מי שמחזיק אותו כפי שהוא.

נוכחות בקשר: המקום שבו ריפוי מתחיל – וגישת הפלייגראונד מאפשרת לנו לחזור ולהיות שם בצורה חיה ופרקטית.