בישול רגשי
כך תבשלו כדי להשקיט את הנפש בימי המלחמה

כולנו מכירים את האכילה הרגשית, כזאת שמנחמת ובמקרים רבים גם מרגיעה את הסערה שבה אנחנו שוהים. אבל מה עם בישול רגשי? גם הבישול עצמו יכול להוות אי של שפיות, מרחב מווסת שיש לנו עליו בעלות ושליטה. מור דניאל, מטפלת רגשית באמצעות בישול, מסבירה איך תהליך הבישול יכול להרגיע, לקדם שיח ולחזק מערכות יחסים. "הבישול היא פעילות שגרתית שנמנית על הפעילויות הבריאות את החיים. אדם שמבשל הוא אדם תפקודי, כזה שיכול לדאוג לכל הפחות לצרכים הבסיסיים של עצמו אבל לא רק. הבישול היא גם פעילות שגרתית, שיש בה סדר פעולות ולוגיקה בסיסית והיא גם מוטענת במשמעות פסיכולוגית גדולה. הקשר בין האדם לסביבתו מתהווה מינקות סביב דפוסי האכילה והאכלה של התינוק ונמשך גם בבגרות לארוחות משותפות והענקה של מאכלים כאמצעי להעברת מסרים ורגשות". מחקרים רבים מצביעים על קשר מובהק בין תדירות הבישול לרווחה נפשית של הבשלן, אנשים שמבשלים מרגישים טוב יותר ואף תוחלת החיים שלהם ארוכה יותר.

בטיפול בבישול אנחנו רותמים את המשמעויות הקוגניטיביות, החברתיות והרגשיות של הבישול בשירות האדם שמבשל. בתקופות קיצוניות כמו זאת שעכשיו, הבישול יכול להוות מרחב שמסייע לאדם להרגיש טוב יותר. "יש אלמנטים שונים בפעילות של הבישול שיכולים להשפיע לטובה על האדם שמבשל ועליהם חשוב להקפיד במיוחד. כך למשל חשוב שלאדם שמבשל יהיה חופש בחירה. שהוא יוכל להחליט אם הוא רוצה לבשל, מתי הוא מבשל ומה הוא מכין. לכן בתקופות חירום אנחנו נראה עליה בבישול שהוא לא הבישול השגרתי שנועד להזנה, אלא בישול שהוא מותרות. כזה שאפשר להסתדר בלעדיו אבל הוא מספק לבשלן הזנה רגשית ולא רק קונקרטית. כך למשל נראה יותר אנשים מכינים לחמי מחמצת, מתסיסים ירקות או מתעסקים בתהליכי בישול מורכבים. במקביל, על מנת שהבשלן יוכל להרוויח מהתרומה הפסיכולוגית של הבישול, חשוב שהוא יוכל לבחור איך הוא מבשל. מחקרים מצאו שבישול שיש בו אלמנט יצירתי, כזה שהבשלן יכול להביא את עצמו לידי ביטוי משפיע לטובה. לעיתים הביטוי העצמי של הבשלן יהיה הכי טוב כאשר הוא נצמד למתכון כתוב ובמקרה אחר כאשר הוא מאלתר. כך או אחרת חשוב שהאדם יוכל להחליט בעצמו באיזה אופן הוא מבשל.

מעבר לתרומה הפסיכולוגית הפוטנציאלית שטמונה בתהליך הבישול כאשר נעשה באופן ספונטני, ניתן להשתמש בבישול כתהליך מובנה שמקדם עיסוק בתכנים ספציפיים. כך, בעבודה אישית, זוגית, משפחתית או דיאדית (להורה וילד) אפשר לתכנן מראש שהבישול יתמקד בנושא מסוים ועליו לשוחח תוך כדי העבודה. הגירוי הרב חושי בבישול יקדם במקרים רבים תחושת שחרור שתאפשר שיח זורם יותר. בנוסף, אפשר להשתמש בתהליך הבישול בצורה מטאפורית ויצירתית ועל ידי כך לעקוף את השיח הישיר. למשל: עבור ילדים שמתמודדים עם פחדים סביב המצב הנוכחי אפשר להציע להכין "בית לפחד" ולהסביר שכאשר אנחנו נותנים לפחד מקום הוא מפריע לנו פחות. כך אפשר להכין את המתכון המפורסם של בית לזית (בצק גבינה שעוטף זית מגולען) כאשר כל זית ייצג פחד אחר והעבודה עם הבצק הנעים, לרבות תנועת העיטוף של הזית תקדם שיח סביב הדברים שמפחידים. ככה פשוט, בלי לתת פתרונות אלא רק לתת מקום למה שסוער מבפנים. את התוצרים אפשר להפוך למשהו מועיל כאשר אוכלים אותם או מעניקים אותם לאחרים. מעבר לטעם הנפלא של המאפים, יתעוררו גם תחושות של יעילות, הכלה והחזקה שיוכלו לנסוך ביטחון ולתת מזור למתח שכולנו שרויים בו.

לסיכום הבישול הוא מרחב זמין ומוכר שיכול לאפשר לאדם שמבשל חווית שליטה, רצף ומסוגלות. הבישול מדגיש את הכוחות של האדם ואת ה"יש" בתקופה שבה אין שגרה, אין וודאות ואין נחת. כאשר נרצה לבשל במטרה להעלות את הרווחה הנפשית חשוב שזה לא יהיה הבישול הפונקציונאלי שנועד להזנה, אלא בישול שנעשה מבחירה. כך האכילה בבישול הרגשי היא רק אחד הרווחים ולא העיקר.