טיפול בבישול: המשגה, תהליך ומבחן יעילות בקרב מתבגרים שמאובחנים עם ADHD

השילוב בין בישול לתהליכים טיפוליים זוכה בשנים האחרונות להתעניינות מחקרית הולכת וגוברת.
מחקרים מתחומים שונים ובהם ריפוי בעיסוק, תזונה,חינוך ובריאות מצביעים על תרומתו האפשרית של הבישול להיבטים שלרווחה נפשית ואיכות חיים. לצד זאת, עבודות שנעשו בהקשר פסיכותרפי מתארות את הפוטנציאל של הבישול לקידום תהליכים רגשיים וסמליים במסגרת טיפולית. עם זאת, טרם הוצעה מסגרת
תיאורטית אינטגרטיבית הממשיגה באופן שיטתי את תרומתו של הבישול בהקשר פסיכותרפי מובנה.
הבישול הוא פעילות יצירתית רב-ממדית, המשלבת היבטים קונקרטיים ורגשיים וכוללת תהליך ותוצר כאחד. על בסיס מאפיינים אלה, העבודה הנוכחית בוחנת את האפשרות למקם את הטיפול בבישול במסגרת התיאורטית והמעשית של תחום הטיפול באומנויות (CAT- Creative Art Therapies,) המציעה שפה
מושגית להבנת תרומתם של תהליכי יצירה לשינוי פסיכולוגי. לפיכך, מטרות העבודה הן:(1) לבסס באופן תיאורטי את הטיפול בבישול במסגרת התיאורטית של טיפול באומנויות,(2) לנסח מסגרת עבודה (פרוטוקול) לטיפול בבישול,ו-(3) לבחון את האפקטיביות של כלי זה בקרב אוכלוסייה ספציפית, במקרה זה מתבגרים
שאובחנו עם ADHD.
בהתאם למטרות אלה, בחלקה הראשון של העבודה זוהו חמישה רכיבים טיפוליים שמשותפים לכלל תצורות הביטוי השונות הנכללות תחת ההגדרה של "טיפול באומניות" ובהם:(1)היצירהכמרחב לביטוי מנגנוני הגנה,(2)היצירה כאמצעי לחשיפת תכנים בלתי מודעים למודעות, (3)היצירה כנתיב חיבור בין עולם פנימי לחיצוני, (4)עבודה עםחומרים כביטוי לחומרים נפשיים,(5) שליטה ו-וויסות עצמי בראי היצירה.
מיפוי זה מציע מסגרת מושגית אינטגרטיבית להבנת תהליכי יצירה בהקשר טיפולי. רכיבים אלה נבחנו בהקשר של פעילות הבישול, ועל בסיסם גובשה מסגרת עבודה מובנית ליישום טיפול בבישול, הכוללת ממדים אופרטיביים המנחים את תהליך ההתערבות ומבחינים בין בישול תכליתי לטיפול בבישול.
החלק האמפירי של העבודה בחן את יעילותה של ההתערבות שפותחה בהתאם למסגרת זו בקרב 97 מתבגרים שאובחנו עם ADHD, אשר חולקו לשלוש קבוצות: קבוצת ניסוי (טיפול בבישול), קבוצת ביקורת פעילה וקבוצת ביקורת ללא התערבות. ההתערבות כללה 12 מפגשים,והמשתתפים נבדקו לפני ההתערבות
ואחריה. נבחנו משתנים קוגניטיביים הקשורים לתפקודים ניהוליים ומשתנים רגשיים (דימוי עצמי, מסוגלות עצמית ושביעות רצון מהחיים). בנוסף, שולב רכיב איכותני מצומצם, שכלל ראיונות חצי מובנים עם שישה ממשתתפי קבוצת הניסוי, במטרה להעשיר את הממצאים הכמותיים ולהעמיק את ההבנה של חוויית ההתערבות.

ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים מובהקים בין הקבוצות,לטובת קבוצת הניסוי במשתני המסוגלות עצמית, שביעות רצון מהחיים, ניטור וזיכרון עבודה. ממצאים אלה לוו בגודלי אפקט משמעותיים ובדפוסי שינוי עקביים בקבוצת הניסוי בהשוואה לקבוצות הביקורת. עם זאת, יש לפרש ממצאים אלה בזהירות לאור גודל המדגם.
הדיון בממצאים התמקד בפרשנות דפוסי השינוי שנמצאו באמצעות הרכיבים הטיפוליים שהוגדרו
במסגרת התיאורטית של העבודה, ובבחינת האופן שבו מאפייני ההתערבות אפשרו או הגבילו את ביטויים בפועל. בתוך כך הודגשה השפעתם האפשרית של מאפייני יישום ההתערבות, ובהם חופש הבחירה, עידוד ביטוי עצמי יצירתי, והדגשת ההיבט הסנסומוטורי של פעילות הבישול, על האופן שבו הרכיבים הטיפוליים
באו לידי ביטוי ועל דפוסי השינוי שנמצאו. בנוסף נדונה גם השפעתם האפשרית שלמאפייני ההקשר שבו התקיימה ההתערבות, ובהם מאפייני האוכלוסייה, המסגרת הקבוצתית והיישום במסגרת בית ספרית, על ביטויים של הרכיבים הטיפוליים ועל דפוסי השינוי שנמצאו.

לסיכום, העבודה מציעה מסגרת תיאורטית ויישומית להבנת טיפול בבישול בהקשר פסיכותרפי, ומצביעה על הפוטנציאל של שימוש בבישול ככלי טיפולי לקידום תהליכים קוגניטיביים ורגשיים בקרב מתבגרים שאובחנו עם ADHD. בכך תורמת העבודה לפיתוח מסגרת מושגית אינטגרטיבית ולביסוס ראשוני של תחום מתפתח זה, ומציעה תשתית תיאורטית ויישומית להמשך פיתוחו של טיפול בבישול בקרב אוכלוסיות שונות ובמסגרות טיפוליות שונות.