כאן מתחיל התפקיד שלנו, הפסיכותרפיסטים משלבי הגישות. עלינו להיטיב לזהות את "חדריו הפנימיים" של האדם שנתן בנו אמון, על מנת שנוכל להיות ראויים לאותו אמון. עלינו לפתוח בעדינות את ארגז הכלים המקצועי שלנו, ויחד עם המטופל, בזהירות וברוך, לבחור את הגישות והכלים שיתאימו לסיפורו המתהווה ולאישיות שלו. אחד יזדקק להעמיק אל נבכי עברו וילדותו. אחר יבקש שלא לנגוע בפצעי העבר אך ירצה להתעמק בכשלים ביחסיו בהווה. אחת תבקש לבטא את עצמה בצבעים או בתנועה לפני שתוכל לתמלל את מה שהיא מרגישה, אחרים יבקשו להבין את המערך המשפחתי שהביא אותם למקום בו הם נמצאים. יהיה מי שיזדקק לדמיון מודרך כדי לעצור ולבדוק מחדש תחנות משמעותיות בחייו, ואילו אחר לא יוכל לפתוח גשר וקשר עם הזולת אלא רק אחרי שילמד להרפות מהלחץ דרך תרגילי נשימה והרפיה, משום שהחרדה שאוכלת אותו מבפנים משתקת אותו. בכל מצב בו לא הוכשרנו לשלב גישות ולהעשיר את מחסן הכלים שלנו, שצמצמנו עצמנו כאנשי טיפול לגישה או כלי טיפולי יחיד, נוכל להיות מטפלים מקצועיים ויעילים רק לפלח מאד קטן באוכלוסיית הזועקים "הצילו". תפירת טיפול מותאמת לכל פונה ופונה היא מלאכת מחשבת שמוטב שנתמחה בה בכובד ראש ובאחריות מירבית.

התוכנית לפסיכותרפיה משולבת גישות דוגלת בעמדתו של ארוין יאלום שטען ש"כל טיפול הוא יצירה חד-פעמית של המפגש הייחודי בין מטופל חד-פעמי למטפל שלו".

למידע על תכנית הלימודים, פסיכותרפיה משולבת גישות, לחצו כאן .