מיומנויות תקשורת רב-חושית עם קהילת הגיוון הנוירולוגי והרצף האוטיסטי

משחקיות פנימית ושפה סינסתזית: המפתח לוויסות רגשי ולחיבור משמעותי מחקרים מצביעים על התרומה המכרעת של משחק להתפתחות גופנית, קוגניטיבית וחברתית. עבור אנשים עם גיוון נוירולוגי, המשחק מהווה לא רק אמצעי אלא מרחב בטוח לגילוי עצמי, לחיבור רגשי ולתקשורת יצירתית.
בדיוק כאן, גישת הפלייגראונד נכנסת לתמונה.
גישת הפלייגראונד היא יותר מדרך חשיבה – הוא שפה, פרספקטיבה וטכניקה לחיזוק תקשורת פנימית ובין-אישית. הגישה פותחה על ידי קרן רוזנבאום מתוך חזון ליצירת מרחב משחקי אינסופי ׳מרחב ההצטרפות׳, שבו כל המשתתפים מוזמנים לשחק, להקשיב, ליצור ולשתף – תוך שימוש בשיחה סינסתזית, המחברת את כל החושים לתקשורת אחת זורמת ורב-ממדית.
איך זה עובד? באמצעות תרגילים מבוססי אינטראקציה, המשתתפים מגלים את כוחו של החיבור הבין-חושי: התקשורת הסינסתזית, המתרגם חוויה אחת לערוצים תחושתיים שונים בו-זמנית. חיבור זה מאפשר לתקשר את מה שלעיתים קשה לבטא במילים, תוך הבחנה בקשרים בין תחושות, רגשות ותפיסה חושית רחבה. בעזרת תנועה, קול, מגע, צבע ודימויים, נוצרת שפה חדשה המעודדת גמישות מחשבתית ורגשית ופותחת אפשרויות ביטוי מגוונות בזמן אמת.
דונלד ויניקוט ראה את המשחק כמטרה בפני עצמה ולא רק כאמצעי, והדגיש את חשיבות היכולת של המטפל לשחק באופן חווייתי ואת היכולת של המטופל להיות בתקשורת דרך משחק, כתרפיה בפני עצמה. כבוגרים, אנו חווים פחות ופחות את היכולת לשחק, אך ״המשחקיות לא נעלמת – היא רק מתחבאת״. רענון “שריר המשחקיות” חשוב במיוחד עבור מטפלים, מורים והורים לילדים על הרצף האוטיסטי. הם מעידים שכאשר התקשורת היא משחקית, רמת הקשר והחיבור הופכת למשמעותית ומאפשרת פעילות למידה מעצימה וחווייתית.
בעוד שחלק מהחוויות הבין-חושיות עולות באופן אינטואיטיבי ומפתיע, אחרות מופעלות דרך הנחיה מודעת של התרגול המשחקי. המשתתפים מפתחים מודעות סינסתזית, המחברת בין קצב, צבע, צליל ותנועה, כך שכל חוויה חושית מתורגמת לחוויה עשירה ומורכבת יותר. ה׳מוזיקה הרפלקסיבית׳ בגישה זו מלמדת את המשתתפים (ללא צורך בידע מוזיקלי קודם) להקשיב וליצור באופן המשקף את עולמם הפנימי. מוזיקה משמשת ככלי תקשורת אוניברסלי, מגיבה לרגשות ולחוויות בזמן אמת, ומחזקת את היכולת להגיב בצורה יצירתית ומודעת לסביבה המשתנה.
המשחק משלב בין התרחשות חיצונית (התנהגות בזמן פעילויות המשחק) לבין חוויה פנימית, המשחקיות, אותה אנו מכנים פלייפולנס, המייצגת את איכות המשחק ואת החיבור בין הפנים לחוץ, ומובילה לאינטראקציה תקשורתית עמוקה. במרחב זה, הדמיון והמציאות שזורים זה בזה, והמשתתפים מגלים דרכים חדשות להביע את עולמם הפנימי ולשתף אותו עם אחרים. החיבור הבין-חושי יוצר גשר בין עולמות, מזמין חוויית גילוי ושיתוף, ומאפשר תחושת שייכות עמוקה כחלק מיצירה משותפת, שבה לכל קול, תחושה ותנועה יש משמעות. המשחקיות כדרך חיים: חיבור עצמי, לאחר ולעולם המשחקיות הפנימית – היכולת לראות כל רגע כהזדמנות חדשה – מחזקת את תחושת השליטה בזמן אמת ותורמת ליצירת קשרים אותנטיים.
מרחב הפלייגראונד מזמין אותנו להעז לשחק, לשנות פרספקטיבה ולגלות כל רגע מחדש. כאשר משחקיות פנימית הופכת לחלק מהחיים, נפתחים בפנינו עולמות חדשים של חיבור, למידה וצמיחה – עבור עצמנו, עבור האחר, ועבור העולם כולו.

Photo: Kiki Ylimutka*