תקשורת רפלקסיבית דרך תודעה מוזיקלית – מהי גישת ALP Active Listening Playground

קרן רוזנבאום

It has long been realized that music is a universal means of communication. It has been called a non-verbal language. What has yet to be more fully realized is the range of expression that is possible in this ‘language.’ The variety of human experience that can be communicated through music is highly diversified and virtually unlimited. It is because of this that music becomes vitally important in the work with exceptional children. (Nordoff & Robbins, 1965, p. 41). 

Reflexive Communication includes instructions and practices that bring awareness to the present moment. It amplifies sensations and builds a perspective of music and musicianship based on an individual and their relationship to the surroundings. (Keren Rosenbaum)

מחקרים רבים הוכיחו ש״מוזיקליות״ הינה מאפיין בסיסי בתקשורת האנושית וכולנו ברמה כזו או אחרת מנגנים או מבטאים איכויות מוזיקליות אינטואיטיביות היא הכוח המניע לתרגל מוזיקה רפלקסיבית (המוזיקה הראשונית), מוזיקה כזו אינה בהכרח תלויית תרבות וידע והיא מיוחסת לתחושת התפעמות בתקשורת לא-ורבלית. תקשורת כזו קיימת אצל כל אדם בכל שלב בחיים, מתפתחת ויש לה חשיבות עצומה ליכולת של כל אחד מאתנו לבטא את עצמו, ליצור, להבין ולהסביר את עצמנו, את האחר והסביבה. את שפת התקשורת הרפלקסיבית ניתן ללמד ולתרגל בעזרת סדרת תרגילים פשוטים (בגישת ALP) אותם ניתן לבצע והטמיע כמעט בכל מקום ובכל מצב. התקשורת הרפלקסיבית מאפשרת היכרות עם העולם דרך הגוף המקשיב. 

בתהליך פיתוח מיומנויות לא-ורבליות דרך תקשורת, אנו מתייחסים למשחק כאל נגינה=play. משחקיות – playfulness כהוויה מתמשכת היא בדיוק כמו תפיסת המוזיקה כהתרחשות חושית הוליסטית מתמשכת. בתוכה אנו יכולים למצוא את עצמנו באותו זמן יוצרים של מרחבי פעולה אפשריים בהם ״הקשבה״ אינה עמדה פסיבית אלא פעולה אקטיבית בעולם. שכלול יכולות ההקשבה כפעולות של ממש, שאותן כל אחד יכול לבצע, להתאמן ולאמן, מרחיב את המוזיקה מגוף ידע בלבד למשאב לביסוסה של תקשורת בין אישית וקבוצתית. 

העיקרון שמנחה את התקשורת הרפלקסיבית הוא שבזמן-אמת, בו אנו נדרשים להבנה מהירה בלתי אמצעית והכלה של סיטואציות חברתיות בין אישיות מורכבות. כמטפלים, אנשי חינוך, בהובלת קבוצות במקומות בהם נדרשת התקשורת לא-ורבלית משפיעה בהכרח גם על בחירת מילים או תגובות. הרמזים הלא מילוליים שאנחנו משדרים מייצרים תגובות נגד. קצב, דינמיקה, וארטיקולציה צלילית, הטונאליות של אדם מעידים על המצב הרגשי יותר מכל מילה שנאמרת, כמו גם הרמוניה שאינה נוגדת שונות או הטרוגניות אלא היא תוצר של תקשורת טובה יותר בין פרטים. התקשורת הרפלקסיבית שבה הדיאלוג וההדדיות, תורמת שיפור עצום בתקשורת הבין-אישית ויוצרת הזדמנויות אינסופיות לשיתוף פעולה בין פרטים שונים אשר עוסקים בפעולות שונות. במרחבים בהם התקשורת רפלקסיבית והקשבה אקטיבית נמצא פתיחות לשונה, אמפתיה והרחבה לפרספקטיבות נוספות. בעזרת  תרגול של תקשורת רפלקסיבית דרך תודעה מוזיקלית היכולת להגיע לתוצאות גדלה באופן אפקטיבי ומתמשך. חידוד החשיבות של הוויה משחקית בהקשר של מערכי ידע – כדרך פעולה/התנסות רב כיוונית, הקול האישי/קבוצתי והכוח להיות חלק מהתרחשות תקשורתית מורכבת, מחזק את הערך העצמי והיכולת להשתלב כ״קול אישי״ מצד אחד ובו זמנית, מאפשר להרגיש את התרומה הקבוצתית מצד שני. האישי והקבוצתי מצלצלים יחדיו; ודרך התרגול נוצר מרחב להתבוננות ויזימה חיובית, המעודדים את המוזיקליות כמקור לשיתוף והבנה. 

Active Listening Playground היא שפה, תהליך, יצירה, במה הלך רוח, ודפוס חשיבה שפותח על-ידי המלחינה והיוצרת קרן רוזנבאום במטרה לחבר אנשים וקהילות ברחבי העולם דרך מוזיקה ומשחקיות. שפת התקשורת מיושמת ברחבי העולם, בבתי-ספר, מחנות פליטים, אקדמיה, ארגונים חברתיים, מוסדות קהילתיים. דרך הטמעת הכלים הייחודים בגישת ALP אנו עדים לשיפור משמעותי של היכולת להיות במצב תודעתי משחקי שמתאפיין ביתר גמישות וזריזות מחשבתית – משחקיות מבוססת מוזיקה מלמדת כלים המאפשרים למשתתפים לפתח מנגנוני התמודדות במצבים נפשיים כמו לחץ וחרדה חברתית. לא מפתיע שמטפלים ומחנכים בעבודה עם ילדים ונוער על הרצף האוטיסטי, נוער בסיכון (להזכיר כמה דוגמאות) יהיו הראשונים להגיב ולהטמיע את השפה בתוך התקשורת היומיומית שלהם.

 תרגול שפת ALP מדגיש את הדיאלוג בין העולם הפנימי והעולם החיצוני ומשמש כהזמנה ליצירת מוזיקה בכל רגע ומתוך כך יצירה של מציאות והיכולת להתאמן על אינטואיציה בריאה – לנגן ולשחק הופכים להיות זהים. התרגול מאפשר להטמיע את השפה ולאפשר שינוי בהרגלי חיים שהופך אוטומטי/רפלקסיבי. אדם רפלקסיבי הינו אדם בעל גמישות מחשבתית ויכולת להרחיב ולהיות מודע לספקטרום של אפשרויות מתוכן בזמן אמת הוא יבחר את האפשרות המיטיבה לעצמו ולסובבים אותו. בתוך מרחב שבו קיימת תקשורת רפלקסיבית נחתם חוזה חדש שבו המעבר מתפיסה רווחת של אני ממול האחרים הופכת ל״אנחנו״ בדיוק כמו שתזמורת טובה היא רפלקציה אינסופית דינמית בין מנצח לקבוצת נגנים והתקשורת ביניהם היא זו שתוליד התרחשות מוזיקלית מהדהת. 

מרחב הפעולה החדש שאותו אנו מכנים ״פלייגראונד הקשבה אקטיבית״ כל הצדדים לומדים/מלמדים דבר מה חדש. בתמצית אפשר לקרוא לשלב זה דמוקרטיזציה של המוזיקה – כל משתתף, בכל רמה יכול ל״לשחק״/״לנגן״ = לתקשר, ובמקביל לחוש באופן מיידי את האפקט הרפלקסיבי. האפקט הוא סיפוק מיידי היכולת להיפתח, להכיל, ולחוות משהו חדש, מפתיע שמאתגר את הגבולות, מעצים ומאפשר בקלילות לצאת מאזור הנוחות שלנו. היכולת להקשיב באופן פעיל ולחבר את העולם שלנו לכדי יצירה מוזיקלית מהווה את הקרקע שעליה ניתן יהיה לקבל השראה ולמצוא מוטיבציה ליצור מוזיקה יחד, להתחבר לתכנים שונים ולהבין שמוזיקה היא מושג מאוד רחב. כל פלייגראונד כזה היא בעצמה מוקד של יצירתיות, אשר בתוכה מתקיימים עשרות רבות של ניסויים קטנים ביצירה, תקשורת, פדגוגיה ומוזיקה. ניסויים אלו מופיעים ונעלמים כהרף עין, והופכים להיות חלק מההווי המקומי של מרחב המשחק. יחד עם זאת ניסויים אלו יכולים להוות אבן בוחן במהלך בנייתן של מתודולוגיות לימוד חדשות, ובעבור פיתוחן של תכניות ומערכי שיעור חדשים; קשובים יותר לצרכים המקומיים של הציבור מצד אחד, ולאופנים בו ניתן לאתגר את ציבור התלמידים מצד אחר.

פוטנציאל הגדילה, הגיוון, האינטראקציה המיטיבה ויחסים חיוביים מתמשכים, תלויים ביכולת שיתוף פעולה וסקרנות הדדית. תקשורת בין-אישית אפקטיבית יכולה ליצור את כל ההבדל בחיבור חיובי ומעצים בין קהלים שונים. חלק מהרעיון של מוזיקה רפלקסיבית כחוויה מעצימה המחברת בין פרטים ומבקשת להתחיל לחולל שינוי בפרספקטיבה האישית של כל אחד בנוגע לאופן הבסיסי ביותר שבו אנחנו פועלים וחווים את העולם. 

״…כשהגענו לכיכר היו מלא דברים שהסיחו את דעתנו: אנחנו כקבוצה מנסים לדבר ולהקשיב אחד לשני, פתאום מכונית לניקוי הרחוב, פתאום משאית חולפת, קדיחות דפיקות. איך אפשר להקשיב לכל זה? איך אפשר להכיל את כל זה? איך אפשר לשנות את חווית המתקפה כאשר אין לנו שום שליטה על הרעשנים השונים, על העולם? לכאורה, ברגע שהבנו שהאוזן שלנו אינה פסיבית ביחס למרחב הנשמע, יכולנו פשוט "לסגור את התריס" ולהתרכז במה שחשוב לנו כרגע. אולם אז היינו מוותרים על כל המוזיקה, והדבר החשוב שהיא מביאה עם עצמה – משחקיות אינסופית. מה שהיה לנו חשוב לעבור, ולהתנסות בו ביחד איתכם, זה את האפשרות לייצר מודולציה של המציאות הנשמעת דרך הקשבה, וחשוב מכך, לרתום את אותה הוויה כאוטית, המתפרצת לכל עבר, לטובת היצירה הקטנה שלנו. לנצח, מקבל משמעות אחרת לחלוטין בקונטקסט הזה. זה אינו המנצח מול המפסיד. לנצח בעולם המוזיקה זה להיות מסוגל לקחת חלק ביצירה של מרחב בו פרטים שונים ונפרדים הופכים להיות שותפים. במרחב הזה כולנו שווים במידה, כולנו חשובים במידה, כולנו רועשים ושקטים במידה. במרחב הפתוח הזה רעשים חדשים, אורחים ומהגרים, הופכים להיות רצויים, כי כל אחד מביא טעם חדש ועניין למשחק. לנצח זה להמשיך את המשחק גם כשכבר כל המרחב השתנה, ואיננו יותר בסדנא, אלא בחזרה לשגרת העבודה ויומיום. לנצח זה לזכור לרגע לקווצ'ץ נייר ולהקשיב. לטייל עם האוזניים. לחלוק את האפשרות הזו עם חבר.״ מתוך סדנה לאנשי חינוך בספריה המוסיקלית מרכז פליציה בתל אביב.

רשמים מתוך סדנאות ALP

״הסדנא היא אחת החוויות המעולות שחוויתי לאחרונה, ובכלל כמטפלת במוזיקה. עשירה בכלים פרקטיים ומעשיים להנחיית קבוצות עם כמה שפחות מילים… נדהמתי לראות איך פרספקטיבה משנה לנו את התמונה או שהתמונה משנה את הפרספקטיבה״ (מיכל שליין תרפיה במוסיקה ותנועה)

"אני המומה, אסירת תודה ומושפעת עמוקות מהתקדמות מהירה (מאוד) שהחלה להתרחש לאחר פגישה אחת… אני מרגיש הרבה יותר נוח, ועם תחושת ביטחון חדשה לנהל את העבודה שלי״ (סופיה פאלם, מנהלת פרויקטים, קבוצת נורדקס)

״תוך כדי משחק עם תרגילי ALP, הצלחתי לבנות מיומנות של הקשבה רפלקסיבית וליישם אותה במשימות יומיומיות… זה עזר לי לממש את החוזקות שלי כיזמית יועצת ולממש את האינטראקציה שיש לי עם שלי לקוחות וכיצד להמשיך לפתח אותם״‏ (קתרינה נייברג, אונטולוגית ראשית באיקאה בינלאומי)

״קרן רוזנבאום לומדת ומלמדת הקשבה כבר 30 שנה פשוט כי היא מאמינה שהמהות של ״לחיות״ זה לעשות כיף ביחד. ובשביל זה חייבים להקשיב 🙂 הגישה שפיתחה דרך חושים ומחשבה, הכלים שהמציאה דרך סאונד וטכנולוגיה והאהבה המתפרצת שלה לבני אדם ולחיים, פותחים אופק פנימי וחיצוני בכל משתתף ושופכים אור, יצירתיות, שמחה ואינטימיות לא משנה באיזה מרחב הם מתבטאים – חינוך, טיפול, עסקים, ילדים, מבוגרים, אומנים, לא משנה. בכלל. איך זה לא משנה? כי היא עובדת עם מה שכבר יש וכמו שאמרתי,  אותו חיבור הוא מנת חלקנו. יש אותו. ככל שנרבה להתאמן על הקשבה וביטוי חוצה הבנות, ככל שנסכים להתקלף מציניות ופחד לשחק, ככל שנעמיק את הידיעה שכולנו יחד בסירה הזו ונבקש להתקרב למציאות כפי שהיא ואל אנשים כפי שהם – כך נהלך בעולם בטוחים יותר, שמחים יותר ואלימים פחות. ואת המסה הקריטית, שום דבר לא יכול לעצור. אז זה עלינו. פשוט ככה״.  (נועה גולן יוצרת פרויקט ״הסיפור האינטואיטיבי)

פרטיטורה: קרן רוזנבאום, מוסיקה רפלקסיבית.